פסק-דין בתיק ת"א 7086-08

נתוני רקע

1.         התובעת היא חברה הרשומה כחוק בישראל אשר עיסוקה בתחום המסגרות והבנייה. הנתבע הוא בעל מסעדה בשם "קפה שור" הפועלת באזור התעשיה ג' בנצרת עלית.

2.         התובעת הגישה תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד הנתבע. נטען בתביעה כי ביום 1.12.07 נקשרו הצדדים בהסכם על פיו התחייבה התובעת לבנות עבור הנתבע ספא בקומה שמעל המסעדה המופעלת על ידו. התובעת ביצעה עבודות הבנייה האמורות. הנתבע חתם על חלק ניכר מהזמנות העבודה וחשבוניות המס. למעט סכום של 15,000 ש"ח לא שילם הנתבע לתובעת דבר. יתרת חובה של התובעת, מכוח החשבוניות האמורות, עלתה לסך של 212,298 ש"ח נכון ליום 1.5.07. מכאן התביעה.

3.         הנתבע ביקש רשות להתגונן. בקשתו נתמכה בתצהירו. הוא נחקר על תצהירו זה בפני כב' הרשם (כתוארו אז) רובס. בסופה של דרך, ובהסכמת ב"כ הצדדים, הושגה הסכמה דיונית. בגדרה של זו ניתנה לנתבע רשות להתגונן באופן שתצהירו היה לכתב הגנתו. סוכם כי עיקולים זמניים שהוטלו יישארו על כנם ולא ניתן יהיה לבטלם, אלא אך לבקש להמירם. על הנתבע נאסר לבצע דיספוזיציה כלשהי הן במסעדה והן בספא שמעליה.

4.         בהמשך הדרך הגיש התובע כתב תביעה-שכנגד נגד התובעת ומנהלה, מר ולדימיר פריניצין (להלן - "ולדימיר"). התביעה הוגשה על סך של 200,000 ש"ח. הוגש בגינה כתב הגנה. הרשם רובס נדרש לבקשת התובעת למחיקת כתב התביעה-שכנגד והוא נענה לה בהחלטתו מיום 5.10.09. הוא רשם שם כי תביעה-שכנגד לא תיתכן אלא כשהיא נלווית לכתב הגנה. כידוע, לא הותרה הגשתו של כתב הגנה אלא תצהירו של הנתבע היה לכתב הגנתו.

5.         הנתבע המשיך והגיש בקשה נוספת בה הוא עתר לשמוע בכל זאת את התביעה-שכנגד לגופה, בצוותא-חדא עם התביעה העיקרית. בהחלטתי מיום 3.3.10 דחיתי הבקשה האמורה תוך שאימצתי את שיקוליו של הרשם רובס, ועוד הוספתי משלי. קבעתי כי לנוכח החלטת הרשם רובס נמחקה התביעה-שכנגד, והרי היא אינה קיימת כל עיקר.

6.         בהחלטתי הנ"ל הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעת הוגשו תצהירי מנהליה, ולדימיר ומר ולרי אויפמן (להלן - "ולרי"). מטעם הנתבע הוגשו תצהירים של ארבעה עדים, והם ה"ה גינאדי וול, יוליה קרימר, דרבקין מיכאל וקירה דרוצקין.

            משכל אלו עמדו לנגד עיניי הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות, הגם שנהיר להם שגם על דרך זו רשאי בית משפט לקבל או לדחות תביעה במלואה. היתרתי לצרף לתיק חומר משטרתי וכן אישור של חב' החשמל. ואכן ב"כ הנתבע הגיש שני אישורים של חב' החשמל במצורף להודעתו מיום 31.8.10. או-אז הוריתי על הגשת סיכומי טענות.

7.         ראוי עתה לעמוד על גרסתו של הנתבע, כפי שהיא עולה מבקשת הרשות להגן שלו.

            הנתבע הוא מהנדס בניין במקצועו. בין היתר הוא ניהל את המכללה להכשרה מקצועית ואף עסק בשיפוצה והרחבתה. לימים, בשנת 03', הוא הקים את מסעדתו המגישה אוכל רוסי ומזרח אירופאי. לימים, ולנוכח תחרות בעסקים, הוא החליט לפתוח עסק חדש של ספא בקומה העליונה מעל מסעדתו, עניין המקובל והפופולארי במגזר הרוסי. לשם כך הוא השקיע עלויות עבודה ורכישת מוצרים ואולם לא סיים את עבודות הקמת הספא.

8.         או-אז נוצר הקשר בינו לבין ולדימיר שהתבקש לסייע לו בעבודתו. על מנת לחלץ את הספא מהתסבוכת של אי השלמתה, הוא הציע כי השניים יתקשרו בהסכם שותפות. סוכם כי בשותפות זו לנתבע יהיו 50% ואילו לולדימיר, ולרי וחבר נוסף בשם אלכסנדר, יהיו 50% הנותרים. בגדר השותפות האמורה סוכם כי התובעת, המנוהלת על ידי ולדימיר וולרי, תסיים את בניית הספא.

9.         בהמשך הדרך, כך המשך גרסת הנתבע, התחמקו השניים מלחתום על הסכם שותפות. מנגד הם חזרו והחתימו את הנתבע על שורת מסמכים, ובהם הסכם מזמין-קבלן ויתר המסמכים שנטענו בכתב התביעה. העבודה התנהלה בעצלתיים. בין לבין נתן ולדימיר לנתבע סכומים כדי 12,500 ש"ח לכיסוי חלק בהוצאות השוטפות. הנתבע טוען כי הוא סובל מליקויי ראיה קשים ובמהלך התקופה הנדונה עבר טיפולים וניתוחים רפואיים. אף זו הייתה הסיבה שהוא לא ידע אל-נכון טיבם של המסמכים עליהם חתם ונפל קורבן להונאתה של התובעת.

10.        בשלב מתקדם יותר שילם הנתבע לתובעת שלושה שיקים בסכומים של 5,000 ש"ח ב- 1.4.08, 3,500 ש"ח ב- 6.4.08 וסך 15,000 ש"ח ביום 7.4.08. נטען כי אלו נעשו בגין החזרי מע"מ נטענים. רק בגין התשלום האחרון נמסרה לו קבלה.

11.        לכל אורך הדרך התנהלו היחסים בין הנתבע לבין יחידי התובעת ברוח טובה. הנתבע הציג אותם כשותפיו. מעת לעת הם אכלו ארוחות במסעדה ולא שילמו עבורן. כאשר הושלמה עבודת הספא, התגלו בה ליקויים. חרף כל אלו הופעל הספא. על רקע חילוקי דעות באשר לתשלום של אורחים בספא היה דין ודברים בינו לבין ולדימיר. בגדרו של זה ולדימיר "אמר שאין לו שום כוונה לשלם על הבילוי שלו ושל החברים שלו, ואני אמרתי שככה לא נוכל לעבוד יחד, ואולי כדאי שאחד מאיתנו ימכור את חלקו בשותפות למישהו אחר". רק אז שינה ולדימיר טעמו שהרי "ולדימיר התעצבן, וטען שהוא 'לא מבין על מה אני מדבר', מאוחר יותר טען ש'הוא אינו שותף בעסק ואין לו מניות בספא' ולבסוף דרש שאשלם על עבודתו במקום לפי החשבוניות... אמרתי לו שזה מגוחך מאחר והוא מעולם לא היה קבלן אלא שותף המשקיע את עבודתו בתמורה למחצית העסק" (סעיף 61).

12.        הנתבע מוסיף ומציין כי מלכתחילה הוא לא היה מעוניין בקבלן אלא במשקיע. לנוכח העובדה שהוא מהנדס בניין הוא יכול היה ממילא לבצע את כל העבודות בכוחות עצמו, אך נרתע לנוכח ההוצאות שהיו כרוכות בכך. גם לו היה מחליט להעסיק קבלן היה עושה סקר שוק. חותם הנתבע ומציין כי "לדעתי, במקרה שהחברה פ.ו.א.ו. או ולדימיר וחבריו אישית מעוניינים לצאת משותפות, כדאי שיעשו זאת בדרך ישרה והגונה, ולא ברמאות" (סעיף 71).

13.        בחנתי מכלול הראיות והטענות שבפניי. כפות המאזניים נוטות בבירור לזכות התובעת ולחובת הנתבע. ועם זאת נמצאו לי שיקולים לא מבוטלים לחובת התובעת. הוסמכתי ליתן פסק דין על דרך הפשרה. כל אלו ישוקללו בגדר הכרעתי המסכמת. אדרש, איפוא, לסוגיות הצריכות לפנים. אפתח תחילה בסוגיית "תרגיל העוקץ".

"תרגילי עוקץ" - האומנם?

14.        שני בעלי הדין, בגדר כתבי בי-דין, מאשימים האחד את זולתו, לא פחות ולא יותר, ב"עוקץ". בחינת הנתונים שבפניי מעלה כי לא מיניה ולא מקצתיה. אבחן תחילה את טענת "העוקץ" מטעם התובעת. בחינת טענת "העוקץ" מטעם הנתבע תהא משולבת בניתוח נרחב אודות מכלול התנהלותו הדיונית הכושלת.

15.        התובעת טוענת כי העובדה שטרחה וביצעה עבודות בניית ספא עבור הנתבע, ובסכום של 212,298 ש"ח, והנתבע מסרב לשלם לה סכום זה, גוזרת את המסקנה כי הנתבע "עקץ" אותה. נהיר כי ככל שאקבל את גרסתה של התובעת, יעלה מכאן כי היא זכאית לפסק דין כנגד הנתבע, כמוהו כנתבעים לרוב שמחוייבים בדינם. אך לא כל אימת שבית המשפט קובע שנתבע חייב לתובע סכום כסף, אות וסימן הוא שנעשה "תרגיל עוקץ". לשם כך יש צורך להוכיח מידה רבה של תחכום ונוכלות. עצם הגרסה אודות ביצוע עבודה ואי תשלום עבורה, על כל הלגיטימיות שלה, אינה עולה כדי "עוקץ".